#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שיח. כיצד יש מעילה בבור? 	"רשב""ם כתב כגון הצניע חפציו בבור או הוריד שם חבית של מים לקרר. והתוס' (ד""ה מועלין) הקשו דאין מעילה במחובר ופירשו ששייכת מעילה בבור באופן שעקר חוליא מן הבור ונהנה ממנה <sup>קעד</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קעד. והרשב""א כתב עוד אופן כגון שכותלי הבור בנויים באבנים ותלה חפציו באבנים, דתלוש ולבסוף חברו ובטלו כתלוש דמי כדאי תא במעילה כ,א .</span>"	בבא בתרא עט. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שיט. האם יש מעילה במה שבתוכן ומדוע כשהקדיש שדה או אילן 1) מלאים 2) ריקנים ונתמלאו? 	"1) לכו""ע יש מעילה, וכתבו הרשב""ם (ד""ה ואי) והתוס' (ד""ה ואי) שמכר אילן מכר פירותיו [ומכר שדה מכר אילנותיו[ ולא גרע מקדיש ממוכר.<br>2) לרבי יהודה אין מועלים דס""ל שאין מעילה בגידולין. וביאר הרשב""ם דס""ל דמשום גרמא דקגרים ליה קרקע הקדש ליגדל אין לנו לעשותו הקדש. לרבי יוסי מועלין דס""ל שיש מעילה בגידולי הקדש משום דקינקי מהקדש."	בבא בתרא עט. - עט:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שכ. הקדישן ריקנין ואח""כ נתמלאו מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכם וראב""ש אומר אף מועלין במה שבתוכן, הקדישן מלאין מועלין בהן ובמה שבתוכן וראב""ש מחליף 1) מה הקדיש 2) במאי פליגי בריקנין וכיצד חל ההקדש בדבר שאינו ברשותו 3) במאי פליגי במלאין? "	"1) בור ושובך.<br>2) ת""ק סבר דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וראב""ש סבר שאדם מקנה דבר שלא בעולם. ומיירי במים הבאים דרך חצרו לבור ויונים הבאין דרך שובכו לשובך. ופירש ר""י (בתוד""ה אימור) שכיון שבאים דרך חצרו לבור ודרך שובכו לשובך, זוכה בהן תחילה ולפיכך יש כח בידו להקדישן. ורשב""א (שם) פירש שהקדיש בור ושובך על מנת שיש לו כח בבור ובשובך לזכות במים וביונים לצורך הקדש.<br>3) ראב""ש סבר שדנים דין הקדש מדין הדיוט וסבר שהדיוט שמוכר בור לא מכר את המים ולכן גם בהקדיש הבור את המים לא הקדיש. וכתב הרשב""ם דרבנן דפליגי עליה ס""ל דבעין יפה מקדיש, א""נ ס""ל כמשנתנו וכר' נתן שמכר בור מכר מימיו ולא גרע הקדש מהדיוט."	בבא בתרא עט. -עט: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שכא. מדוע לראב""ש כשאין מים בבור בשעת הקדש קדשי המים הבאים לאחר מכאן ואילו כשיש מים בבור אינם קדושים? "	"רשב""ם כתב שכשאין מים בבור בשעת הקדש קדשי המים הבאים לאחר מכאן, דס""ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ודעתו היתה להקדישם, דבדבר שלא זכה בו עדיין ליכא למימר עין רעה, אבל כשהבור מלא מים והמים והבור שלו הן והוא הקדיש הבור איכא למימר שהמים שייר לעצמו <sup>קעה</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קעה. והרשב""א כתב שבהקדישן ריקנין מיירי ודאי בדפירש בשעת הקדשו שיקדשו היונים הבאים שם לאחר מכאן והלכך לראב""ש הסובר שאדם מקדיש דבר שלא בא לעולם קדושים. אבל במלאים נאמר בגמ' שהקדישם סתם ואת הבור הקדיש ואת מימיו לא הקדיש שמקדיש כמוכר .</span>"	בבא בתרא עט:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שכב. מדוע האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחרר חשיב עבידי דאתי? 	"רשב""ם תירץ דמיירי שהבטיחו רבו לשחררו. וריב""ן (בתוד""ה אימור) תירץ דמיירי בחציו עבד וחציו בן חורין שכופין את רבו<br>לשחררו. וה""ר א ליעזר מפליר""א תירץ דכיון שהגוף בעולם אלא שאינו ראוי לקנין חשוב כמו עבידי דאתי. ועוד י""ל דכל שאין בו אלא מי יימר אחד חשיב עבידי דאתי."	בבא בתרא עט: ותוס'		
